גזר דין בתיק ת"פ 8103-10-12

1.         הנאשם, יליד 1989, הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) + 68 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי; אחזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק; כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. הוסכם כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. ואלה המעשים: לנאשם אין רישיון נהיגה והוא נכנס לישראל שלא כדין. ביום 3.10.2012 הבחינו שוטרים כי הנאשם ואדם נוסף שוהים במגרש חניה, הנאשם ישב על קטנוע שאז פנו השוטרים לברר זהות הנאשם והאחר. לפתע בכוונה למנוע את מעצרו, הניע הנאשם את הקטנוע ונסע במהירות ישירות לכיוונו של השוטר בניסיון להימלט מהמקום. חרף צעקות השוטר "עצור, משטרה", הנאשם לא עצר, דרס את השוטר ופגע ברגלו הימנית. לאחר מטרים ספורים איבד הנאשם את שיווי המשקל, נפל לארץ והחל לברוח, חרף צעקות השוטר "עצור, משטרה". הנאשם נעצר לאחר מספר מטרים נוספים, אך השתולל והתנגד למעצרו, אך השוטרים גברו עליו. בקטנוע נמצאו כלי פריצה.

2.         ב"כ המאשימה טענה כי מתחם הענישה הינו בין 30-15 חודשי מאסר, שכן הנאשם פגע בערכים חשובים - שלמות הגוף, שלום הציבור, הפר הסדר הציבורי הן בפגיעה בשוטר והן בגין נסיעה ללא רישיון וביטוח, ואף ניסה לחמוק מתפיסה. לנאשם עבר פלילי וכבר ישב בכלא. עוד הדגישה כי מדובר במספר עבירות משמעותיות המצדיק גם פסילת רישיון נהיגה, פסילה על-תנאי וגם מאסר על-תנאי, לפיכך עתרה ליישום הרף העליון של המתחם.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה לפיה במקרה דומה נגזרו 32, 18 חודשי מאסר על נאשמים וכן פסיקה נוספת בה נגזרו שנות מאסר.

3.         ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות הדין עם הנאשם, שכן השוטר נפגע אך לא נפצע, הנאשם הודה, חסך זמן ויש ליתן משקל לנסיבות מיוחדות: אבי הנאשם נפטר כשהיה בגיל צעיר, אמו פרנסה בקושי, גדל ללא יד מכוונת, והוא כיום המפרנס העיקרי. הנאשם נכנס לישראל כדי להתפרנס אך כשל ובמעשיו לא התכוון לפגוע באיש - רק פרנסה חיפש. הפסיקה הנוהגת שונה מזו שהוצגה על-ידי המאשימה ומדובר בדרך כלל בחודשי מאסר בודדים. האינטרס הציבורי אינו דווקא שהנאשם ישב בכלא שם יקלוט רוח שלילית ולא יוכל לפרנס המשפחה. הנאשם למד לקח וניתן להסתפק במאסר על-תנאי. באשר לעבר הפלילי, מדובר בעבירות שבוצעו כאשר הנאשם היה קטין.

הנאשם ביקש רחמים שכן הוא המפרנס היחיד במשפחה.

4.         בסעיף 40ב לחוק העונשין קבע המחוקק כי העיקרון המנחה בענישה הוא יחס הולם בין חומרת העבירה בנסיבותיו למידת אשמו של הנאשם. בע"פ 1523/10 פלונית נ' מ"י ציין בית משפט עליון (כב' השופט א. רובינשטיין) כי העיקרון המנחה הינו עיקרון הגמול, שהוא בבחינת "כוכב הצפון", אולם בצידו יש להתחשב ביסודות ענישה אחרים.

יישום התיקון לחוק מחייב לבחון את עצם העבירה ועולה ממנה, ורק לאחר מכן את הנסיבות לצורך קביעת מתחם הענישה. קרי, המתחם נקבע על-פי העיקרון המנחה המבטא את הערך חברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות ענישה נוהגת ושאר הנסיבות: תכנון העבירה, הנזק, הסיבות לביצוע העבירה, יכולת הנאשם להבין את מעשהו ולהימנע ממנו ומידת האלימות וניצול הכוח שהופעלו על-ידי הנאשם.

5.         הערך החברתי שנפגע הוא הערך של שמירה על רכוש הציבור ושלום הציבור - הן בכניסה שלא כדין לישראל, הן בנהיגה ללא רישיון וביטוח, הן באחזקת כלי פריצה והן בהימלטות משוטר תוך פגיעה בו. הענישה הנוהגת במקרים כאלה נעה בין חודשי מאסר בודדים לשתי שנות מאסר.

נסיבות ביצוע העבירה מלמדות כי הנאשם נכנס לישראל, החזיק כלי פריצה, נמלט כאשר אותר והגיב בפראות כאשר נתפס. כל אלה מעמידים מתחם ענישה בין 18-6 חודשי מאסר.

6.         באשר לשאר הנסיבות החומרה נעוצה בעבר הפלילי של הנאשם שלא למד לקח, בניסיון להימלט כאשר נתפס בכף וכן בנהיגה ללא רישיון וביטוח ובאחזקת מכשירי פריצה. לקולא גיל צעיר, היות הנאשם מפרנס משפחה, הודאה, חרטה וחיסכון בזמן. בנוסף, תוצאות האירוע אינן חמורות.

7.         בהתחשב בכל אלה, אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים בניכוי ימי מעצרו (4.11.2012-3.10.2012).

ב.         מאסר של 6 חודשים אותם ירצה אם במשך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירה מסוג פשע.

ג.          פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך שנה מיום שחרורו ממאסר.

על הנאשם להתייצב לריצוי מאסרו ביום 3.3.2013 עד השעה 9:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

זכות ערעור לבית משפט עליון תוך 45 יום.

ניתן היום, י"א באדר התשע"ג, 21 בפברואר 2013, במעמד הצדדים.